יש לי את הזמן שבעולם =) (ספוקן-וורד)

יש לי את כל הזמן שבעולם

וביקום ובתחתית של הרפש,

בעולם הגדול והגבוה.

יש לי את כל הזמן שבעולם, נכון?! =)

בכל צורה ובכל שיר
וכל מילה יש שם גם תו, יש שם גם תנועה
וכוונה, ו...
          תתת, מה הייתי עושה ללא כוונה?!

גם יש אצלי ייאוש,
כנארה עמוק כזה,
כנארה זכרון ילדות מתעתע,
                                  משליך כזה

ובעצם אני, הוויה אחת גדולה, אני, (!)
במדויק ובדיוק כמוךְ, כמוךָ וכן,
כמו כל שאר התחתית של הרפש
יש לי את כל הזמן שבעולם
התחתית של הנפש
עם נשמות טובות, תוהות, טועות
תולשות בי במבטים של
"אני לא זוכרת
מי אתה ומה אתה"
"כמה קרוב אתה אליי נשמה"
"יא חביבי, יא נשמה"
מי אתה ומה אתה!
מה, אתה נפש אחת גדולה, גלויה
רצף של יופי, של מעשים
טובים ורודפים וכוזבים
נשמה של יופי של טוהר
של בדידות ואכזבה וניצול וכיעור
ואיכות,.. הו כמה איכות
איכות גלויה.. ומעשית ומקרטעת
עכשיו היום ברצף, של השצף, של הקצף
עם כל הזמן שבעולם וכל היופי
הזוהר וכל הכריזמה המיליטנטית שלי וכל
השפיות וחוסר... של...
אני כבר לא בוסר אני
בשל ואיכותי ומעשי ווודאי ואנושי,
כל היופי לא שקר הוא אמיתי
מפנים מביפנוכו והאמ-אמ-אאאמממוו
שלו........................................
יוצר כוונות, מרשית רשתות
טווה ואורג ויוצר ולועג
להגיון האומלל לחוסר סדר שבדל
לנופש האומלל החיים הם חופש אחד
מֵתְעְה
ואני הולך פה להרצות על זה!
פה זה לא ריפיט או ריטריט
פה זו המציאות המיטבית
הגדולה והמעשית
לא עוד סתם סרט הוליוודי רע
של השואה
זאת האמת עכשיו ,זה
החופש הגדול
זה המבחן של התודעה
להיות חופשי ומאושר, שעה, שנייה
דקה, שעה אחרי שנייה, רגע

"דקה,
תן לי לחשוב על זה" =) יו.

לשחק

אקטיביזם, פמיניזם, סוציאליזם, יזם-יזם, בולשיטיזם, בולשוויקים, בולז אייז, שיקגו בולז, גלובליזציה, אקטביזם.

אסוציאציות

משחק לכל הגילאים לכל הרמות!

משחק סוחף ומדי פעם גם מצחיק.

משחק שגורם לחוויה רוחנית.

נסו גם אתם.  עוד היום!  

במשרד, בפארק,.... או בסאונה של הבריכה השכונתית.

0ואז יש תמונה של מיכלי בטבע חושבת כזה ומסתכלת באלכסון למעלה0

                             ---או בטבע, איפה שיש צל---

הומור

שהיתי על הר. היה שם הרבה רוח. ורוחניות.

ואז נפל מתוכי ויז'יון. חזון. מהול בפנטזיה, perhaps.

אני מתהלך יחף. יש לי ילדה. לפרנסתי ולהנאתי אני סטנדפיסט.

חי על משאית שגוררת קראוואן. מתהלך יחף.

נוסע ממקום למקום להופיע וכולם חברים שלי. מבקר רצוי בקהילות אקולוגיות בארץ.

ועוד פרט. יש לי מאהבת ומאהב (אבל זה כבר חושפני מדי, אז תשכחו ממה שאמרתי מהשורה האחרונה)



אז בואו נראה מה יש לנו פה.

אז בפוסט לפני חמש דקות גילינו שאני מצחיק. את כבר ידעתי מגיל קטן. הייתה לי את האינטואיציה

ואת האלכימיה הזאת לדעת מה מצחיק, מתי זה יצחיק וכמה זה מצחיק גם.

גם נורא חשוב לדעת את סוגי ההומור שאני אוהב ולא אוהב.

את ההומור שאני בוחר להוציא מפי, אינני יכול לתאר אלא מאשר שאמרתי את הדבר הנכון

בזמן הנכון. נניח בסיטואציה חברתית. שאין לי דוגמא כעת.

אני גם אוהב מאוד הומור של מילים, או הגיגים שדומים למילה או הגיג שאנחנו מכירים

מג'ארגון היום-יומי עם טוויסט חריף שנשמע כמעט כמעט כמו המקור. גם לפה אין לי דוגמא.

אתמול, בעת בילוי זמן איכות עם סבתא וצפייה בערוץ 24, שמתי שאני נורא אוהב חיקויים.

בתוכנית בטלווזיה היו בעיקר חיקויים של זמרים. החיקוי של קורין אלאל ripped me into pieces .

ההומור הפחות אהוב עליי הוא הציניות. לכן הבאתי את ההגדרה המילונית של ציניות -

"נוהג בציניות, חסר בושה ונימוס, לועג לכל נימוסי התרבות

והמוסר, מנבל פיו: אדם ציני. יחס ציני לסבלות הזולת, בדיחות ציניות."

ההגדרה המילונית של אברי לציניות -  "get a life stop being a cynic"

"and really, cynicism is th easiest way to use humor, but with manipolation"

manipolation that everything in life is useless and meaningless. And everytime being humorous is brought in cynic way makes a conversation into a never ending cycle of cyncism, when humor can really and truly is used in so many other ways"

שפריץ על הדף

שפריץ על הדף

חיחי

שפריץ על הדף

אני נותן לכם הומור. אני טוב בזה. יש לי את זה, מרגיש צורך להגיד לכם כמה אני טוב בזה.

חי מתוך אקסיומה שאני חייב לתת משהו לעולם הזה. כאילו זה מה שמנחה אותי. וזה מכניס אותי

ללחץ, ומוציא אותי מאיזון ואני בביקורת מול זה. איזה דפוס חרא. ואיך הוא השתרש לו.

אני יודע איך... טוהר. טוהר לחיות לפי אמות מידה או לפי אנשים מסוימים שהם השראה מבחינתי.

אני רואה כמה טוב זה עושה להם בחיים, ה"לתת לאחר" הזה ולכן אני רוצה להעתיק ולשכפל את זה.

אבל אני, אני לא כזה כמובן, וכנראה.

מה שעולה לי הוא שאני חושב על פעמים בהם אני אוהב שאנשים עוזרים לי.

אני לא אוהב להיות תלוי באחר אבל מאוד אוהב שדואגים לי לאוכל (פירות) וללינה. חברים ומשפחה.

מה אני מנסה להגיד?! מה? מה? המהמה?

שפריץ על הדף

פיזור, התפזרות. מיקוד, התמזגות והתלכדות.

ואז יצאתי.
ארזתי תיק (finally), מלא מנגו וענבים. כובע, קסדה.
פידלתי ופידלתי. עזרנו אחד לשני. flock of kofusaurus.
כמה פידלתי?!
מלא פידלנו.
ברגעים של גרירה אחד של השני, הרשיתי לעצמי להתמזג.
כמו התמרור של התמזגות נתיבים.
זה היה רגע שהתמזגתי עם השותף לרכיבה.
חוויתי "טוויסט" בראש.
שמתי לב שזהו שלב ביניים, בשבילי.
אחד לפני התמסרות.
אולי זה גדול עליי עכשיו להתמסר. בא לי להתמזג.

ואז (פתאום) עצרנו. והתפזרתי.
יום אחד של שהייה במקום קבוע.
וזהו. פיזור.
המחשבות על כל הדברים והרבדים.
המלל, השטותי, חסר-טוהר, לא מותאם.
זה אני.
בשיא השצף והקצף.
באופו קצת שונה, מפוזר,
מרגיש שאני מתפרק ולפעמים מתנתק.
חסר שליטה = לחסר יכולת.
מנותק. ב-אין- ממשי.

ואז התמסרתי.
קצת.
לעצמי, וכמה שיכולתי לה ולהם.
חוויה מוזרה.
אני לא יודע אם אני גדל משם.
אני לא יודע אם אני גדל משם.
אני לא יודע אם אני גדול משם.

המילים הם אלו שמעצימות אותי.
המילים הם אלו שמעצימות אותי.
ה--מ--י--ל--י--ם-- ה--ם-- א--ל--ה-- ש--מ--ע--צ--י--מ--ו--ת-- א--ו--ת--י.

והמיקוד, ההתלכדות והמיכל המכיל שהוא העולם.

תודה.

Z'man Hadash

יש!
יש!
יש!

השתחררתי!
זהו זה!

אני בחוץ! יותר בחוץ הכוונה, מרגיש חופשי ומאושר!

סיימתי/פיטרו/העזיבו אותי שתי עבודות שנמשכו כמה חודשים, ועכשיו כשבוע אחרי כל זה, אני מגיש פחות כבול, יותר תזזתי, יותר חופשי.

זהו זמן חדש. או כאמור, לפני הפתגם, זמננו בידינו.

אז שברתי חיסכון ואני הולך לעשות מסע אופניים בארץ ישראל/פלסטינה יחד עם חבריי, חברי קהילה על אופניים.

המסע הזה הולך לעזור לי "to free my mind".
לערוך מסע של גילוי עצמי. תעצומות נפש ופנימיות שתיחשף בפניי.
אני הולך להיות זה שאחראי לדרך שלי, כי אני הוא זה שמפדל. בלי תיווך. מודעות נקייה וישירה.
לחוות את החיים במלואם.
דם, יזע, דמעות, שמחה, גאווה, חופשיות, עצב, אימה, ריק או כלום בעצם.
בעזרת המסע אני אוכל לשחרר אולי.
לראות מי אני רוצה להיות באמת, פה עליי אדמות, איך אוכל לכלכל את עצמי באופן כזה שאני לא קוטע את החיים, אלא שהכלכלה נמצאת לי מותוות בתוך חיי.
לשחרר גם את המחשבה הזאת, שזה בסדר שאינני יודע, שזה בסדר שהמחשבה הזאת לא תשתנה לעולם.
כל כך הרבה לחץ ופחד מונעים ממני לראות מה קורה במציאות המיטיבה הזאת.
הם יישארו, פחד ולחץ, אני יודע שתישארו אבל עשו, עשו קצת מקום בבקשה.

תודה.

בהודיה רבה, לכל מה שיש לי עכשיו: לגוף שלי, לנשמה הרכה ששוכנת ופועמת, להורים שלי.
ותודה על חווית הצבעים, אלוהימה.
אז במקום לישון אני כותב על החיים.
הפוסטים שלי הם לא פוסטים עם תוויות, תמונות ולינקים.
אני שם לכם פשוט את עצמי, אין יותר טוב מזה.
אבל שווה לתת קישור לפחות לבלוג של ארני.

צ'או, ומאור ירח בוהק וססגוני.

שלכם,
אבריש

המציאות המיטיבה

את ואני

את ואני

זה הבסיס

זה האמצע

וזה המרכז

-

את ואני

את ואני

קולטת?! את ואני

-

אנחנו ביחד

-

כבר לא לחוד

-

לא פריטים

-

לא נפרדים

-

מים

-

משלימים

ונוזלים

-

לא לבד

-

זה מפחיד

-

תאמיני

-

להאמין

-

כן, מציאות

(זאת האמת)