פיזור, התפזרות. מיקוד, התמזגות והתלכדות.

ואז יצאתי.
ארזתי תיק (finally), מלא מנגו וענבים. כובע, קסדה.
פידלתי ופידלתי. עזרנו אחד לשני. flock of kofusaurus.
כמה פידלתי?!
מלא פידלנו.
ברגעים של גרירה אחד של השני, הרשיתי לעצמי להתמזג.
כמו התמרור של התמזגות נתיבים.
זה היה רגע שהתמזגתי עם השותף לרכיבה.
חוויתי "טוויסט" בראש.
שמתי לב שזהו שלב ביניים, בשבילי.
אחד לפני התמסרות.
אולי זה גדול עליי עכשיו להתמסר. בא לי להתמזג.

ואז (פתאום) עצרנו. והתפזרתי.
יום אחד של שהייה במקום קבוע.
וזהו. פיזור.
המחשבות על כל הדברים והרבדים.
המלל, השטותי, חסר-טוהר, לא מותאם.
זה אני.
בשיא השצף והקצף.
באופו קצת שונה, מפוזר,
מרגיש שאני מתפרק ולפעמים מתנתק.
חסר שליטה = לחסר יכולת.
מנותק. ב-אין- ממשי.

ואז התמסרתי.
קצת.
לעצמי, וכמה שיכולתי לה ולהם.
חוויה מוזרה.
אני לא יודע אם אני גדל משם.
אני לא יודע אם אני גדל משם.
אני לא יודע אם אני גדול משם.

המילים הם אלו שמעצימות אותי.
המילים הם אלו שמעצימות אותי.
ה--מ--י--ל--י--ם-- ה--ם-- א--ל--ה-- ש--מ--ע--צ--י--מ--ו--ת-- א--ו--ת--י.

והמיקוד, ההתלכדות והמיכל המכיל שהוא העולם.

תודה.