יום רביעי, 20 בנובמבר 2013

הומור

שהיתי על הר. היה שם הרבה רוח. ורוחניות.

ואז נפל מתוכי ויז'יון. חזון. מהול בפנטזיה, perhaps.

אני מתהלך יחף. יש לי ילדה. לפרנסתי ולהנאתי אני סטנדפיסט.

חי על משאית שגוררת קראוואן. מתהלך יחף.

נוסע ממקום למקום להופיע וכולם חברים שלי. מבקר רצוי בקהילות אקולוגיות בארץ.

ועוד פרט. יש לי מאהבת ומאהב (אבל זה כבר חושפני מדי, אז תשכחו ממה שאמרתי מהשורה האחרונה)



אז בואו נראה מה יש לנו פה.

אז בפוסט לפני חמש דקות גילינו שאני מצחיק. את כבר ידעתי מגיל קטן. הייתה לי את האינטואיציה

ואת האלכימיה הזאת לדעת מה מצחיק, מתי זה יצחיק וכמה זה מצחיק גם.

גם נורא חשוב לדעת את סוגי ההומור שאני אוהב ולא אוהב.

את ההומור שאני בוחר להוציא מפי, אינני יכול לתאר אלא מאשר שאמרתי את הדבר הנכון

בזמן הנכון. נניח בסיטואציה חברתית. שאין לי דוגמא כעת.

אני גם אוהב מאוד הומור של מילים, או הגיגים שדומים למילה או הגיג שאנחנו מכירים

מג'ארגון היום-יומי עם טוויסט חריף שנשמע כמעט כמעט כמו המקור. גם לפה אין לי דוגמא.

אתמול, בעת בילוי זמן איכות עם סבתא וצפייה בערוץ 24, שמתי שאני נורא אוהב חיקויים.

בתוכנית בטלווזיה היו בעיקר חיקויים של זמרים. החיקוי של קורין אלאל ripped me into pieces .

ההומור הפחות אהוב עליי הוא הציניות. לכן הבאתי את ההגדרה המילונית של ציניות -

"נוהג בציניות, חסר בושה ונימוס, לועג לכל נימוסי התרבות

והמוסר, מנבל פיו: אדם ציני. יחס ציני לסבלות הזולת, בדיחות ציניות."

ההגדרה המילונית של אברי לציניות -  "get a life stop being a cynic"

"and really, cynicism is th easiest way to use humor, but with manipolation"

manipolation that everything in life is useless and meaningless. And everytime being humorous is brought in cynic way makes a conversation into a never ending cycle of cyncism, when humor can really and truly is used in so many other ways"

אין תגובות:

פרסום תגובה