יום שבת, 20 בספטמבר 2014

אני כותב כתיבה פואטית

אני... אני... אני...

הבנתי שמרוב התחשבות אין לי רצון
הבנתי שמרוב שפיות אני אמצא בחוסר
הבנתי שכולנו טובים
הבנתי שכולנו רוצים להיות מיוחדים
ונורא משוגעים והזויים ומוזרים, לפחות באספקט אחד בחיים.
הבנתי חזק שדימויים מתפוגגים שמסתכלים מקרוב-קרוב.
שנשאר רק אהבה, התמסרות אחווה ושמחה,
הבנתי שהביטחון האמיתי בחיים הוא חברים ולא כסף
וחסר-לי אם אני אשווה את עצמי למישהו אחר, אשאר אומלל
חסר-לי אם אני אחשוב שאני צודק, אשאר לבד
או שאני יודע הכי טוב.
אלה הדברים שחסרים לי בחיים, חוץ מזה כלום חסר
החיים מושלמים והסתירה כלכך גדולה שאני במצוקה
של פחד שמא, אבי ימות, אמי תחלה או שאפול נכה
אלה הפחדים בחיי, ואולי עוד כמה.
אז כלום לא חסר ואני מתנות כל הזמן אבל אני לא שמח,
בגלל הפחדים.... שלי...
האם להתמודד עם הפחדים אומר גם שאחת הדרכים היא
שלמרות הפחדים והשיתוק יש לי יכולת להירגע ולהתרפק
לתוך הרגע, והרגעים בחיי, ואקבל את הפחדים שהם קיימים שם?

אין תגובות:

פרסום תגובה