יום שני, 2 ביוני 2014

אבריש הקטן

היום קמתי בבוקר והדיכאון החריף.
צריך לפרוק, מלא צעקות. מלא זעם.
עד אז אני אשתף בשלי.

אז למה אני מרגיש כה גרוע, כה אדיש?!

אז יש לי תיאוריה למה המצבי רוח שלנו משתנים.

זו חשיבה מבריקה של אברי-קטן-ילד-חמוד. (שזה בעצם אני לגמריי)

אז ככה, כשאנחנו חושבים מחשבות טובות על בן אדם, הוא מרגיש אותן כנראה.
ואותו דבר הפוך, שאנחנו חושבים מחשבות רעות על בני אדם, הוא גם מרגיש אותן, איכשהוא.

ולכן שאני מרגיש ממש טוב וב-high ועל ה"גל", זאת בעצם עבודה של אנשים חמודים שאוהבים אותי ושולחים לי אור ואהבה.
וההפך, שאני מרגיש רע עם עצמי או בדיכאון, אלה פשוט מחשבות ואנרגיות של אנשים שמשפיעים עליי בצורה ברורה.

זאת האמת P:

מה אתם אומרים?

אין תגובות:

פרסום תגובה