יום רביעי, 10 ביולי 2013

פוסט ראשון

חבר אמר לי לפתוח בלוג. אז פתחתי. (יאללה לעבודה).
נראה לי בתור פוסט ראשון אני אביא את הדגימה הראשונית של מי אני ומה אני ואיך אני לפעמים.
אז אני אברי. מארץ האבות. הכוונה שנולדתי לא הרחק מאיפה שאני גר, בית חולים הר הצופים.
מסרו אותי חזרה למשפחה שלי, האוהבת ותומכת.
טרם שבועיים להולדתי כבר מסרו אותי לקבל חתימה כואבת מהמוהל היהודי שלי.
גדלתי כציוני, כבן מסור למשפחה רפורמית, השתנתי במיטה עד גיל 5. השאירו אותי בגן חובה שנתיים.
כבר בתור ילד קוטלגתי ככזה בעל קשיי הסתגלות. וואלה. מחשבה מעניינת.
גיל שבע גיליתי מה זה שיעורים בית. והתבאסתי עליהם עוד עשור ושנתיים. עשיתי בר מצווה אי שם בשנות העשרה הפרועות (חיחי). גיל שש עשרה, שבע עשרה הייתי מורעל צבא, בכיתה יב' נשיקה ראשונה, התגייסתי, לקחו אותי ליחידה שהיא "מקום טוב". זאת אומרת חבר'ה ממעמד סוציו-אקונומי טוב. העברתי זמן בלהעביר את הזמן ולשחק כדורגל ולהכיר קצת את העיר חיפה. ואז השתחחרתי ממסגרות. קיבלתי קצת חופש (וכנראה אחריות גדולה).
יש לי עוד שלוש שנים וחצי לספר. אבל קודם הערכות לאנשים שגידלו אותי.
זה אולי נשמע מהסיפור הקצרצר הזה שישנם מלא ביקורות על הדרך שלי, ועל איך ש"חונכתי" (אולי נדמה לי).
למרות הכל, תקופה זו גדושה הערכות שאת שיעורן אני לומד עד היום.
אז אמא, שאת יקרה ומסורה ובעיקר אמא שדואגת בצורות שלמדת מאמא שלך.
לומד הרבה שיעורים של חמלה במקום הזה. בשבילך וגם בשבילי.
והוריי החמודים, שמסרתם אותי לרוב שעות היום למקומות שחשבתם שיהיו הכי מועילים בשבילי, כי זכרתם ששם הפקתם תועלת גדולה בזמנו.
שמה קצת יותר קשה למחול, אולי יש שם איזה שיעור אחר.  
זהו.
זהו להפעם לדגימה הראשונית, עוד דגימה בפוסט הבא.
על מה קרה בחופש הגדול הראשון והאמיתי שלי.
נעבור לחיים בחוץ עכשיו. אני רווי להפעם. קצת מסוחרחר.
צ'או.


2 comments:

  1. אברי מופלא!
    תודה! מחכה לקרוא עוד.
    משפט שאהבתי במיוחד:
    "גדלתי כציוני, כבן מסור למשפחה רפורמית, השתנתי במיטה עד גיל 5".
    באהבה מאפרת

    השבמחק